דיני הפסק בתפילה
נעימה: מנהג הכהנים להאריך בניגון ברכת כהנים, ואומרים הקהל אז פסוקים, ועונים אמן אחרי סוף ניגון התיבות, שהניגון הוא חלק מהברכה. ניגון התיבות: כאשר החזן מנגן באמירת קדיש, יענה אמן מיד אחר סיום התיבות ולא ימתין לסיום הניגון, ואם מאריך בניגון בתיבות 'ואמרו אמן' יענה אמן מיד כי סיים עצם הקדיש, והנגון הוא הפסק. ואם […]
אסור לדבר בשעת התפילה
הפסק: בכל מקום שאסור להפסיק, האיסור הוא אפילו במילה אחת, וגם בלשון הקודש. סדר התפילה: אסור לדבר מברוך שאמר עד אחר שמונה עשרה, ואם דיבר אינו חוזר. בנוסח ספרד שמתחילים מהודו, ראוי שלא להפסיק מהודו ואילך. קריאת שמע: אסור להפסיק בין ישתבח ליוצר, ויש מתירים לצורך מצוה. ואחרי קדיש, דינו כברכות קריאת שמע שאסור להפסיק […]
שניים מקרא ואחד תרגום
חיוב דרבנן: חייב כל אדם לקרוא כל שבוע את הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו שהוא טרוד בעסקיו או תלמיד חכם שעסוק בתורה, לא נפטר מחיובו. מן המובחר: יקרא כדי ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים. ומצוה מן המובחר לקרוא בניגון ובנחת, ולהתבונן בשאלות ולעיין במפרשים ליישב קושיותיו, וכפי שהעיד החתם סופר על עצמו. מתן שכרה: […]
כיוון הגבהת התורה
לכל הציבור: כתוב במסכת סופרים שצריך להגביה את התורה ולהראות כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו, ומחזירו לפניו ולאחריו. לימינו: כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, סביב הבימה הולך הפוך מכיוון השעון. ולגבי מצוה שאינו הולך ממקומו, כמו לולב וברכת כהנים, לדעת רוב הפוסקים מסתובב עם כיוון השעון, ולשיטת הלבוש מסתובב הפוך מכיוון […]
הגבהת ספר תורה
הגבהה: מבואר במסכת סופרים שצריך להגביה את הספר תורה ולהראותה לקהל מכל הכיוונים, והקהל רואים וכורעים ואומרים פסוקים. ולרמב"ן מקורו בפסוק ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת. זמנה: לדעת השו"ע יש להגביה לפני קריאת התורה, וכן מנהג הספרדים, וחלק מקהילות החסידים. לדעת הרמ"א יש להגביה אחרי קריאת התורה, וכן מנהג האשכנזים. שורשה: יש […]
עמידה בעשרת בדברות
תרעומת המינים: חכמים ביטלו את קריאת עשרת הדברות כל יום בתפילה מפני תרעומת המינים שיאמרו שרק עשרת הדברות אמת. טוב לומר בכל יום עשרת הדברות ביחיד, אבל לא בציבור מפני תרעומת המינים. אסור לעמוד: לדעת הרמב"ם אסור לעמוד בקריאת עשרת הדברות משום תרעומת המינים, ויש למנוע גם את העומדים. וכמה פוסקים נקטו כן שהיושב בקריאת […]
עמידה בקריאת התורה
בעמידה: הבעל קורא העולה והגבאי צריכים לעמוד בקריאת התורה, ולגבי השומעים נחלקו הפוסקים אם צריך לעמוד או לא, ולהלכה לא צריך לעמוד, ויש מחמירים לעמוד משום כבוד התורה, וכך נהגו בישיבות. לדעת האריז"ל יושבים וכן המנהג בהרבה קהילות. בישיבה: בין גברא לגברא מותר לשבת, גם לשיטות שצריך לעמוד בשעת הקריאה, ויש מדקדקים ועומדים. אדם חלוש […]
השלמת קריאת התורה
תקנת הקריאה: קריאת התורה היא רק בעשרה. צריך שיהיה לפחות רוב עשרה שחייבים, ואין קוראים בברכה עבור יחיד שחייב. קריאת התורה היא חובת ציבור, ואפילו כשאין תפילה בציבור צריכים הציבור להתאסף לקריאת התורה. דיני הקריאה: בשעת הקריאה יש חיוב על כל הנוכחים לשמוע את כל הקריאה, שלא יחסר לו אפילו תיבה אחת שלא שמע, ואסור […]
חיוב קריאת התורה
תקנת משה רבינו: לקרוא בתורה בשבת לפי סדר הפרשיות, ולקרוא מעט בתורה בשני וחמישי, כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה, ותיקן שיקראו חד גברא תלתא פסוקי, אי נמי תלתא גברי תלתא פסוקי כנגד כהנים לוים וישראלים. תקנת עזרא הסופר: הוסיף על תקנת משה בשני וחמישי, שיקראו תלתא גברי ועשרה פסוקי כנגד עשרה בטלנין. ותיקן […]
הכיוון ב'קידוש לבנה'
כקבלת פני השכינה: כל המברך על החדש בזמנו, כאילו מקבל פני שכינה, ולכן צריך לאומרה מעומד. ולכתחילה מברכים אותה במוצאי שבת, כשהוא מבושם ובכלים נאים. ותולה עיניו כנגדה, ומישר רגליו כמו בשמונה עשרה, ומברך אשר במאמרו ברא שחקים. ראית הלבנה: יש אומרים שצריך להסתכל בלבנה כל משך קידוש לבנה, יש אומרים רק בזמן הברכה, ויש […]